אימתי יחויב קבלן, שהוכר בדיעבד כ"עובד",להשיב כספים למעסיקו

בפסק הדין החדש בפרשת בן חמו ע"ב (ת"א) 300085/98 סמי בן חמו נגד מדינת ישראל-המכון לפריון העבודה, טרם פורסם, ניתן ביום 3.5.2004), נזקק בית הדין לעבודה פעם נוספת לסוגיית זכויותיהם של קבלן - שתבע בדיעבד זכויות כ"עובד" - ושל המעסיק, שאותו תבע הקבלן.

בפרשה זו היו הנסיבות כדלקמן:

סמי בן חמו כיהן, במשך כ-16 שנים, כ"רכז קורסים" ו"רכז אקדמי" במכון לפריון העבודה, במעמד מוסכם של "נותן שירותים" עצמאי. משהופסקה ההתקשרות הקבלנית בין המכון לבין מר בן חמו – הוא תבע, בדיעבד, זכויות שונות על פי דיני העבודה, כולל פיצויי פיטורים.   

בית הדין לעבודה בחן את הנסיבות העובדתיות של העסקתו של מר בן חמו במכון, ועל סמך בחינה זו קבע כי בן חמו היה, למעשה, במעמד של "עובד" במשך כל שנות העסקתו במכון.  זאת, על פי ההלכה הבסיסית והמושרשת, כי היותו של אדם במעמד של "עובד" הינו מעין סטטוס, הנקבע על פי מהות היחסים, שנוצרו בין הצדדים בפועל - ולא לפי רצון הצדדים והסכמתם החוזית.

לנוכח הקביעה כי בן חמו היה, למעשה, עובד של המכון נפסקו לטובתו כ-103,000 ש"ח בגין פיצויי פיטורים, חופשה שנתית ועוד.

מאידך, המכון לפריון העבודה הגיש תביעה שכנגד, וטען כי מאחר שהתמורה הקבלנית, ששולמה לבן חמו כ"קבלן" במשך כל שנות העסקתו במכון (20.5 ש"ח לשעה) הייתה גבוהה מן המשכורת, שהייתה משולמת לו אילו היה מוכר מלכתחילה כ"עובד" (20.16 ש"ח לשעה) – מר בן חמו חייב להשיב למכון את ההפרש, שבין התמורה הקבלנית שהוא קיבל בפועל לבין המשכורת, שהייתה משולמת לו כ"עובד".

המכון טען כי תחושת המצפון והיושר, וכן דיני עשיית העושר ולא במשפט, מחייבים כי בן חמו ישיב למכון את הסכומים, ש"שולמו לו ביתר" כעצמאי.

ואולם בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו (השופטת הראשית ורדה וירט-ליבנה) דחה את התביעה שכנגד של המכון, ופסק, על סמך פסקי הדין של בית הדין הארצי בסוגייה זו, כדלהלן:    

הכלל הוא שבמקרים בהם מתערב בית הדין בהסכמת הצדדים, ומכיר בדיעבד בכך שמועסק שהוגדר על ידי הצדדים כ"קבלן עצמאי" היה, למעשה, בגדר "עובד", הזכאי לזכויות כעובד – המועסק אינו חייב להשיב כספים למעסיק.

עם זאת, לכלל זה ישנם מספר חריגים: 

כלל אי-ההשבה לא יחול במקרים, שבהם נקבע לקבלן תשלום, כעצמאי, הגבוה באופן ניכר מן השכר, שהוא היה מקבל כ"עובד", ובנוסף –

כאשר נקבע במפורש, בחוזה שבין המעסיק לקבלן, כי אם ייקבע בעתיד, בדיעבד, שהקבלן היה למעשה בגדר "עובד" – הקבלן ישיב את ההפרשים למעסיק (כפי שנקבע בפרשת גדרון – מדינת ישראל, דב"ע מו/128-3), או כאשר המועסק עצמו דרש, מיוזמתו, להיות במעמד של קבלן עצמאי, ולא של "עובד".

כן נפסק, כי בבואו לתחום את היקף החריגים הללו - על בית הדין לשקול את מכלול נסיבות המקרה ולוודא, כי התוצאה של השבת הכספים אינה גורמת לפגיעה בעובד.

בפרשה זו, אמנם מר בן חמו הרוויח יותר כ"עצמאי" (20.5 ש"ח לשעה) מאשר השכר, שהיה משולם לו כ"עובד" (20.16 ש"ח לשעה).  אולם, ההפרש בין סכומים אלה אינו "ניכר" כפי שדרשה הפסיקה,

ובכל מקרה, לא התקיימו שני החריגים האחרים לכלל אי-ההשבה: בין הצדדים, המכון ובן חמו, כלל לא נכרת חוזה בכתב, וכמובן שלא הוסכם ביניהם כי הקבלן יחויב בהשבה אם ייקבע, בדיעבד, כי הוא היה בגדר "עובד" של המכון ("סעיף גדרון").  כמו כן מר בן חמו מעולם לא דרש להיות במעמד של עצמאי. לכן, פסקה השופטת, דין תביעת ההשבה, שהגיש המכון נגד בן חמו – לדחייה.

הפתרון – סעיף גדרון

דומה כי המסקנה האופרטיבית העולה גם מפסק דין חדש זה בעניין בן חמו, היא כי מעסיק המבקש להתגונן מפני תביעה של מועסק, שבחר משיקוליו להיות קבלן בתמורה קבלנית גבוהה ומוסכמת ללא זכויות סוציאליות, במקום להיות שכיר - ולקבל שכר נמוך יותר שזכויות סוציאליות בצידו, ולאחר מכן התכחש בדיעבד לבחירתו והגיש תביעה לזכויות כעובד - טוב יעשה, המעסיק, אם יקדים תרופה למכה, ויתקשר, מראש, עם הקבלן בחוזה קבלני, הכולל "סעיף גדרון" (הקרוי על שם פרשת גדרון – מדינת ישראל הנ"ל).

באותו סעיף גדרון יש להסכים, מראש ובמפורש, כי אם ייקבע, בעתיד, שהקבלן הינו "עובד" -  אזי שכרו כעובד יהיה נמוך יותר מן התמורה הקבלנית, שתשולם לו כעצמאי, זכויותיו הסוציאליות תחושבנה רק  על בסיס שכרו הנמוך-יותר כעובד, ואילו את ההפרשים, שבין התמורה הקבלנית לבין השכר האלטרנטיבי המוסכם כעובד – הקבלן ישיב למעסיק.

לנוכח סעיף הגדרון, במקרים רבים לא יהיה כדאי לקבלן לתבוע בדיעבד זכויות כעובד, מפני שאם יעשה כן – הוא ייאלץ להשיב כספים למעסיק שאותו תבע, ויצא שכרו בהפסדו.

פסקי דין שהוזכרו:

ע"ב (ת"א) 300085/98 סמי בן חמו נ' מדינת ישראל-המכון לפריון העבודה והייצור

דב"ע מו/128 - 3 בנימין גדרון נ' מדינת ישראל (לא פורסם)

* עורך הדין עפר דקל הינו האחראי על תחום דיני העבודה במשרד עוה"ד גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג ושות'.

** כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כשלהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.